פסק-דין בתיק ת"ק 2145-09

1.      התובעים הגישו תביעה זו לפיצוי כספי בסך 15,569 ש"ח, בגין תאונת דרכים שאירעה בלילה בין 17-18/07/2009. לטענתם, הנתבע 1 הוא שנהג ברכב הפוגע, אשר פגע ברכבם מאחור, ולכן הוא אחראי לתאונה. הנתבע 2 הוא בעל הרכב, והנתבעת 3 היא המבטחת של הרכב הפוגע. ברכב נהגה בתה של התובעת 1. לפי הטענה, רכב הנתבעים פגע ברכב התובעים מאחור. הנתבע 1 הביע התנצלותו על הפגיעה ואף מסר את רישיונות הרכב ותעודת הביטוח בצירוף הודאה בדבר אחריותו לתאונה.

2.      הנתבע 1 אישר בכתב הגנתו כי השתמש ברכבו של הנתבע 2 ברשותו, וכי עדכן את הנתבע 2 בדבר התאונה שקרתה לרכב שלו. לטענתו, הנתבע 2 מכחיש זאת מטעמים של נקמנות.

3.      הנתבעים 2-3 הגישו כתב הגנה משותף, בו טענו כי הנתבע 2 לא מכיר את הנתבע 1 וכי לא נתן לו את הרכב. נטען כי הרכב של הנתבע 2 חנה בעת התאונה, ולכן על התובעים לתבוע את כל נזקם מהנתבע 1 ולא לערב את הנתבע 2 והמבטחת שלו, הנתבעת 3.

4.      בדיון הראשון ביום 26.10.2010 לא התייצב הנתבע 1 למרות שהוצג אישור מסירה כדין. בנסיבות אלה, לאחר שהתובעים העידו בפניי תחת אזהרה על עובדות כתב התביעה, ניתן כנגד הנתבע 1 פסק דין בהעדרו.

5.      הנתבע 2 לא התייצב וגם לא קיבל אישור מסירה כדין, ולכן נדחה הדיון על מנת לזמן את הנתבע 2 במסירה אישית. אפשרתי לתובעים לזמן במסירה אישית גם את הנתבע 1 כעד.

6.      בדיון שני ביום 5.1.2011 הוצג אישור מסירה במסירה אישית לנתבע 2, וכיוון שלא התייצב לדיון ניתן פסק דין לזכות התובעים כנגד הנתבע 2.

7.      באשר לנתבעת 3- הדיון נדחה למועד נוסף ליום 4.5.2011, על מנת לזמן בצו הבאה את הנתבע 1 והנתבע 2 כעדי תביעה מטעמו של התובע, על מנת לשכנע את בית המשפט כי אכן התאונה קרתה בעת שימוש ברשות של הנתבע 1 ברכבו של הנתבע 2 ברשותו.

8.      לאחר הדיון, ומשנפתחו הליכי הוצל"פ כנגד הנתבע 2, הגיש הנתבע 2 בקשה לביטול פסק הדין, בה טען, לעניין המסירה כי לא קיבל את הזימון לדיון מכיוון שהמסירה נעשתה לכתובת בערערה שהיא הכתובת של סבו, בעוד הוא מתגורר בבאר שבע כבר תקופה ממושכת, ולעניין סיכויי ההגנה, טען כי רכבו מסוג הונדה בצבע פנינה חנה בעת התאונה ליד הבית, והנתבע 1 סיפר לו כי רכב אחר, השייך לנתבע 1, אף הוא מסוג הונדה שצבעו בורדו או חציל, הוא הרכב שהיה מעורב בתאונה.

9.      כיוון שתגובת התובעים לבקשה הגיעה לטיפולי רק ימים ספורים לפני הדיון, החלטתי כי החלטה בבקשה לביטול פסק הדין נגד הנתבע 2, תתקבל רק במועד הדיון הנדחה, ורק אם הנתבע 2 יתייצב לאותו דיון.

10.  בפתח הדיון ביום 4.5.2011 ולאחר ששמעתי את הנתבע 2 ואת התובע בקצרה, החלטתי כי יש מקום להורות על ביטול פסק הדין כנגד הנתבע 2, שהתייצב לדיון, מבלי לקבוע מסמרות בסוגיה אם אכן בוצעה מסירה כדין לנתבע 2 אם לאו, לנוכח ההלכה הפסוקה לפיה מוטב בדרך כלל להכריע בתובענה לגופה לאחר שמיעת הצדדים.

11.   עוד יש לציין, כי בדיון ביום 5.1.2011 העידה מטעם התובעים בתה של התובעת 1, שהייתה כאמור לעיל, הנהגת בעת התאונה.           
העדה לבנת פלכנר העידה, כי היא נהגה ברכב המשותף של התובעים באותו לילה שבין 17.7.2009 ל- 18.7.2009 וברח' שאול המלך פגע ברכבה מאחור רכב אחר. הנהג יצא מהרכב. הרכבים הוחנו בצד והנהגים המעורבים החליפו פרטים ומספרי טלפונים. נקבע עוד כי ביום ראשון ילכו ביחד למוסך. לדבריה, הנהג  (הנתבע 1) חשב לשלם את הנזק בעצמו, אך כשהתברר שהנזק גבוה מדי, הוא החליט לערב את הביטוח ואז חתם על ההודאה והביא את צילומי רישיונות הרכב מהחבר שלו, בעל הרכב. המסמכים צורפו לכתב התביעה.

12.  ראוי להדגיש, כי העדה הנהגת לבנת פלכנר, לא ציינה בעדותה מהם הפרטים שהוחלפו בעת התאונה ואם הם כללו את מס' הרכב והביטוח, וכן לא ציינה אם הרכב היה בצבע פנינה או בצבע בורדו.

13.  בדיון ביום 4.5.2011, לאחר שבוטל פסק הדין כנגד הנתבע 2, הוא העיד תחת אזהרה כי הוא מכיר את הנתבע 1, וזאת בניגוד לכתב ההגנה המקורי שהוגש ע"י הנתבעים, כתב הגנה שנוסח ע"י נציגת המבטחת.   
הנתבע 2 אישר בהגינותו כי הוא היה נותן לנתבע 1 את הרכב שלו מדי פעם עד שהוא קנה רכב. לדבריו, בשלב מסוים קנה גם הנתבע 1 רכב מסוג הונדה ואז לא נזקק עוד לקחת את הרכב מהנתבע 2.           
לגבי הערב בו אירעה התאונה, ציין הנתבע 2 כי באותו ערב היו בדירה 4-5 חבר'ה שיכולים להעיד כי רכבו של הנתבע 2 עמד בחנייה. הנתבע 1 התקשר לדירה ואמר שהוא עשה תאונה עם הרכב שלו, היינו רכב הונדה אחר השייך לנתבע 1.            
לדברי הנתבע 2, לאחר התאונה הוא נתן שוב לנתבע 1 להשתמש ברכב, ואז ייתכן והנתבע 1 לקח את הרישיונות ואת תעודת הביטוח ומסר אותם לבתה של התובעת.   
הנתבע 2 הוסיף וציין כי כיוון שיש לו ביטוח, אין לו למעשה כל אינטרס לטעון כי התאונה הייתה ברכב אחר ולא ברכבו שלו.

14.  התובע חקר את הנתבע 2 בחקירה נגדית ארוכה (אם כי בסופו של דבר הגביל בית המשפט את המשכותה). התובע עמד על מספר סתירות בגרסתו של הנתבע 2: ראשית כאמור לעיל, בכתב ההגנה מצוין שהוא לא מכיר את הנתבע 1 ובדיון התברר כי קיימת היכרות קרובה ביניהם. שנית, טען הנתבע 2 בתחילת עדותו כי לאחר שהנתבע 1 קנה רכב, הוא הפסיק לתת את רכבו לשימוש הנתבע 1, ולאחר מכן חזר בו וציין כי לאחר התאונה הוא שב ונתן את רכבו לנתבע 1. שלישית, ציין העד מטעמו, מר דעאס, כי לאחר התאונה הם קבלו טלפון מהנתבע 1 ויצאו לזירה לראות את רכבו של נתבע 1 הפגוע, ואילו הנתבע 2 לא ציין זאת בעדותו, אלא טען כי רק שמע על התאונה מהנתבע 1 שהגיע לדירה.